בסיומו של פרק ג ראינו את הדברים הבאים של רוזנצווייג : ' לעולם אי אפשר לדעת האם עבודת – הבנייה של הלימוד ושל ההלכה אינה מתרחשת יותר על ידי אי – יכולתו של מישהו אחר מאשר על ידי יכולתך שלך ' . כזכור , ראינו בדברים אלו את תביעתו של רוזנצווייג למרכזיותו של היחיד וכל מעשיו להתהוותם של בניין ההלכה ושל בניין התורה . מכאן כי גם לאי – קיומה של מצווה תפקיד חיוני וחיובי בהתהוות ההלכה . שלא במפתיע , אין זה קול מרכזי במסורת ההלכתית ; וכי מדוע תכיל מערכת נורמטיבית בתוכה אלמנט מעין זה המעניק לאי – ציות לנורמה תפקיד חיוני במערכת המשפט ? לכאורה אמירה שכזו , המביעה הערכה כלפי אי – ציות לנורמה מבחינת המערכת עצמה , יכולה לנבוע רק מפרספקטיבה של מי שנמצא מחוץ למערכת , בין אם מדובר בסוציולוג או בהיסטוריון ובין אם מדובר בהוגה דעות כגון רוזנצווייג הניגש אל המערכת מבחוץ . אף על פי כן , כבר בתורת חז " ל מצויים קולות שלכאורה מעניקים לגיטימיות מסוימת , בנסיבות מיוחדות , למעשים הנוגדים את ההלכה הקיימת לא בגין התנגשות בין שתי מצוות קונקרטיות אלא כתוצאה ממחויבות לערכים שנמצאים מעבר למערכת הנורמטיבית . אמירות כגון ' גד...
אל הספר