אקדים ואומר כי ניתן לאתר שתי מגמות עיקריות במסורת חז " ל באשר לתפיסתם העצמית כלפי עשייתם : האחת רואה את עיקר תפקידם של החכמים כשימור והעברה של המסורות שהם קיבלו , ואילו האחרת מעניקה לחכמים חירות פרשנית רחבה בהתייחסותם אל אותן המסורות המקובלות , כך שמפעלם הנו יצירתי ביסודו . לכל אסכולה תפיסה אחרת של 4 בקרב הספרות המחקרית ישנם מינוחים שונים לאותן שתי אסכולות , וכן פירוקן לתת – אסכולות , אולם קיימת הסכמה רחבה בהבנת קווי המתווה הבסיסיים של שתי האסכולות . אלון מנגיד שתי נטיות פרשניות : מדרש מקיים ומדרש יוצר ( הראשון מיוחס באופן גס לבית מדרשו של ר ' ישמעאל , ואילו השני לבית מדרשו של ר ' עקיבא ) ( ראה אלון , המשפט העברי , עמ ' 243 ואילך ועמ ' 310 ואילך ) . מ ' פיש מכנה את שתי האסכולות ' מסורתנית ' ו ' אנטי – מסורתנית ' : בעוד שהמסורתנית מנסה להעביר נאמנה מסורות הלכתיות אשר החכם קיבל מרבו , או , לחלופין , להגיע להכרעה נכונה על פי כללי פרשנות המפורשים בתורה , ה ' אנטי – מסורתנית ' מעניקה לחכם מרחב פרשני המתבטא לא רק ביכולתו ליצור עמדות פרשניות חדשות אלא גם ביכולתו לעמוד ביחס ביקורתי כלפי מסורות...
אל הספר