לפיכך , אותה תפילה הנזכרת לעיל הנה ' הדבר האחרון המושג בהתגלות ' . תפילה זו איננה יותר מאשר זעקה , משאלה בלתי – מבוררת עבור ' הממלכה ' המיוחלת שבה אהבת האל תגיע לכולם . במשאלה – שאלה – זעקה זו , העתיד מוטרם ומונכח בהווה . רגע זה עדיין שייך לאירוע ההתגלות בתור המשך ישיר של הביטחון באמונה הנובע מאהבת האל כלפי האדם ; עם זאת , הוא מצביע קדימה אל עתיד שעדיין לא הגיע . ' ומשום כך , האולטימטיבי , התפילה , אף שהיא הגבוהה ביותר , היא בכל זאת שייכת אליה ( אל ההתגלות ) רק למחצה – בתור יכולת – להתפלל וכורח – להתפלל , ולא בתור תפילה אמתית . התפילה לבואה של הממלכה הנה תמיד רק זעקה ואנחה , רק תפילה קצרה . ישנה עדיין תפילה אחרת ' . על כן , שוב , כמו בפרק הקודם ( סעיף ג . , ( 2 אנו פוגשים את ה ' עדיין לא ' המצביע בו בזמן הן על ממד של העתיד שמונכח ברגע ההווה והן על פער שמפריד בין רגע זה לבין העתיד המיוחל . אולם ' עדיין לא ' זה אינו זהה ל ' עדיין לא ' אשר ראינו בפרק הקודם . שם , ה ' עדיין לא ' התייחס לעצם הגעתה של הגאולה והעיד על כך שאהבתו של האל עדיין לא הגיעה למכלול כולו , ואילו כאן , ה ' עדיין לא ' מת...
אל הספר