התפילה , טוען רוזנצווייג , הצומחת מתוך הביטחון שיש לאדם באל ומבטאת אותו , הנה הדבר האחרון שמתרחש בהתגלות . ודוק : כפי שאין להתגלות הטהורה תוכן , כך לתפילה זו אין תוכן ; היא כולה זיקה . משום כך , התפילה כאן אינה עבור דבר אחר מאשר עצם היכולת להתפלל – מה שכבר התממש . על כן , היכולת להתפלל ( Betenk ö nnen ) היא המתן האחרון והנעלה של ההתגלות . אולם ביטחון – באמונה זה , המושתת על ה 'אתה שלי ' של האל שמושרש בעבר , אינו יציב , שכן יודע הוא כי רק חלק קטן מהעולם התמלא בדעת האל . נס ההתגלות מזמין ואף מצריך נס נוסף – הגאולה ; בה יקוים הכתוב ' כּי מלאה הארץ דעה את ה '' ( ישעיה יא , ט ) , ' כך שיכולתה של הנפש להתפלל נעשית לכורח – להתפלל ( ... ] ( ein Betenmussen ] נס התשתית של ההתגלות אשר התרחשה פעם בעבר , מצריך את השלמתו בנס נוסף אשר טרם התרחש ' . שוב אנו עדים למה שראינו לעיל ( סעיף ג . 3 ) כי קיים קשר הדוק בין ההתגלות המתרחשת בעמקי נפש האדם לבין המתרחש מחוצה לו בעולם הרחב . הרי יכולת האדם להתפלל גוררת בעקבותיה כורח לעשות זאת דווקא משום שטרם התמלא העולם דעת ה ' . התגלות האל ליחיד מבקשת את השלמתה בג...
אל הספר