השבעים לתלמי באריכות ובחיוב בהתבססו על המסורת מן הספר החיצוני ‘ איגרת אריסטיאס ‘ . גם נסיבות דחייתו של תרגום יונתן בן – עוזיאל רוככו אצל לבנר באמצעות הרחבה המתארת כיצד שקטה הארץ בתום דבריו של יונתן בן – עוזיאל על תרגום ספרי הנביאים , ואפשר היה ללמוד מכך כי ‘ טוב מעשהו בעיני אלהים ‘ . רבניצקי וביאליק לעומת זאת מצטטים מסורות אלה בקצרה , על – סמך הכתוב בבבלי , במסכת סוכה ( פ , ע " א ) ובמסכת מגילה ( ט , ע " א ) , ובתור דוגמאות למעשה ‘ קשה ‘ ( תרגום השבעים ) ולמעשה שזעזע את הארץ כולה ( תרגום יונתן ) . ביאליק , שהתייחס לעניין זה בהקשרים אחרים , טען כי תרגומי המקרא , שנועדו מלכתחילה לאחד את האומה , ‘ סופם שנהפכו לרועץ ונעשו גורמים לפירוד ודלדול ‘ . לתפיסתם של העורכים , כפי שמלמדת בחירת המקורות ועריכתם , יש להגן באמצעות האגדה על ריבונותה של הלשון העברית ולראות בה נדבך מרכזי בבניין תודעה ותרבות עברית . תפיסה היבראיסטית מובהקת כזאת לא הייתה מובנת מאליה אף בזמנם של רבניצקי וביאליק ולראיה באה תגובתם הביקורתית של קוראים בני הזמן כמנדלי ואחד העם שסברו , בניגוד לעורכי ‘ ספר האגדה ‘ , כי תרגום האגדות...
אל הספר