מסדריו של ‘ ספר האגדה ‘ ביקשו לחדש באמצעות חיקוי סוגות וסגנון ספרותיים את אמנות הסיפור של חז " ל . מיכה יוסף ברדיצ ‘ בסקי וקוראים אחרים , שכבר הורגלו לסוגות האירופיות של מעשיות ואפוסים לאומיים , הגיבו על כך בתמיהה : ‘ לא האגדה הספורית היתה להם להמסדרים לעיקר [ ... ] הם הכניסו דברי חכמים , מדרשי הכתובים וגם מחקר , המה הבינו את נתיב האגדה במובן הנגודי להלכה , כלומר , שכל דבר שאינו הלכה אגדה הוא ודרוש להכנס בקובץ הזה ; ודבר זה בודאי צריך עיון ... ‘ . הבחירה ללכת בנתיבם של אגדות ומדרשי חז " ל יוצאת דופן בעיקר בהשוואה לבחירותיהם של מחברי אסופות מקבילות . ייתכן כי בשונה מקודמיהם שאפו רבניצקי וביאליק לייצג ולטפח לא רק מבחר ערכים ותובנות מוסריות משל חז " ל אלא גם את שפתם ואת הישגיהם האמנותיים , ומשום כך הם דבקו גם בנורמות הפואטיות הייחודיות להם . אולם הסגנון הדרמטי , המּשלים ומדרשי אגדה והלכה רבניים אינם מופיעים ב ‘ ספר האגדה ‘ כלשונם במקורות אלא בתיווך עריכה קפדנית . משמע , טמונה כאן גם אמירה ספרותית – ערכית חדשה , המצריכה עיון , כדברי ברדיצ ‘ בסקי . ‘ הגיעה השעה של הנמכת הקול ‘ הסגנון הספרות...
אל הספר