הספרות היהודית התאפיינה מאז ומתמיד ב ‘ טמפרמנט אנתולוגי ‘ , ויעידו עליו האנתולוגיות הרבות שהותקנו במהלך ההיסטוריה וחשיבותן כמקורות מקודשים לעיצוב קנונים וספריות יהודיים . האנתולוגיה הייתה לכלי תרבותי המעגן את הידע ואת הניסיון הקהילתי בהקשרים היסטוריים , ובכך סיפקה מפות משמעות בשעות של משבר ותפנית . בתחילת המאה העשרים , כאשר ביקש ביאליק לחדש את ארון הספרים היהודי באמצעות כינוס סלקטיבי ועריכה מחדש של מקורות קדומים , עמדו לנגד עיניו דגמים ותקדימים סמכותיים מן העבר . משום כך יכלה הצעתו החתרנית , או לפחות החדשנית , להתקבל לא רק כ ‘ צו השעה ‘ אלא אף כהמשך למסורת מקודשת : חזיון החתימה נשנה , כידוע , בספרותנו שלש פעמים : חתימת כתבי – הקדש , חתימת המשנה , חתימת התלמוד . כל פעם נתלוה עמו כצל עוד חזיון שני , טפל לו : ה ‘ גניזה ‘ . פירושם של חזיונות – תאומים אלה הוא בקירוב כך : מתוך החומר הספרותי הישן , שנצבר במשך תקופה מסוימת על שכמה של האומה כהר והיה עליה לטורח – נתלקט ונסדר כל החשוב והחביב ביותר לפי דעתו וטעמו של אותו הדור . השאר נשאר מבחוץ מאליו , או כמבטא הקדמוני : ‘ נידון לגניזה ‘ ( החיצונים...
אל הספר