יהודה ברנדס א . הקדמה לשונית מנהג העולם שכחלק מתפיסת עולם מתקדמת , המשקפת נאורות , הומניזם ושוויוניות , נמנעים מלכנות קבוצות אנשים בהגדרות מתייגות , במיוחד כשיש חשש שהתיוג מכיל במפורש או במובלע עלבון או השקפה פוגענית כלפי הקבוצה . מקובל לקרוא לזהירות הזאת בשם : ״תקינות פוליטית״ . עם זאת כאשר נדרשים לדון בקבוצות אנשים בעלות מאפיין מסוים , חייבים להגדיר ולפרש במה מדובר . כיוון שנזהרים מלהשתמש במסמן שנפסל מסיבות של תקינות פוליטית ולשון נקייה , ממציאים כינוי חלופי . כעבור זמן מה הכינוי החלופי עצמו הופך להיות מונח מתייג שנאסר לשימוש . לפיכך צריך להמציא מונח אחר , לגיטימי , שישמש חלופה מוכרת לכינוי הידוע , עד שגם הוא נהפך לאסור , וכן הלאה . במקורות העבריים המסורתיים פתרו לפעמים את הבעיה על ידי השימוש בלשון ״סגי נהור״ . תוך כדי כתיבת המאמר מצאתי את עצמי מתפתל בין שלל הכינויים המותרים והאסורים עבור נשואי המאמר הזה , ולכן המצאתי לצורך המאמר מונח חדש : אדם חשו״ב . ראשי תיבות : חירש , שוטה ובעל מוגבלות . ב . איזהו אדם חשו ” ב ? השלישייה חירש שוטה וקטן , ובקיצור בלשון הספרות הרבנית : חש״ו , מייצגת...
אל הספר