אדם במצב המתואר חי את חייו בעזרת הסביבה הקרובה לו , משפחתו וחבריו . התיאור הזה נוגע גם לאפשרות של החולה להיות מעורב במתרחש . באמצעות המטפלים בו הוא נחשף למתחולל סביבו ומתוודע לחוויות היום יום , המנועות ממנו בצורה ישירה . מתוך יצירת הזדהות המטפלים מעוררים בו את חוויית החיים ומשמרים את זהותו כאדם . הדברים הללו נכונים לא רק במישור חיי החולין אלא גם בכל הקשור לענייני הרוח והקדושה , והסביבה התומכת היא המאפשרת לאדם במצב הזה להיקשר לאלוקיו . המושג " שומע כעונה " , המניח שבמקרים מסוימים גם האדם הפסיבי , השומע , נחשב לאקטיבי ולמי שעונה , הוא מושג הלכתי מקביל . קיומה של הנחה הלכתית זו מאפשר לעורר הלכתית את החוויה של אדם שכל עניינו הוא בהיותו " שומע " . הגמרא במסכת סוכה דנה באפשרות של אדם להאזין לברכה , לענות אחריה ולהיחשב כמי שבירך בעצמו : אמר רב חנן בר רבא : מצוה לענות ראשי פרקים . הוא אומר " אנא ה ' הושיעה נא והן אומרים אנא ה ' הושיעה נא " מכאן שאם קטן מקרא אותו — עונין אחריו מה שהוא אומר [ ... ] מכאן לשומע כעונה . סוגיה זו דנה באמירת הלל , והסקת דין זהה להלכות ברכות נעשתה על פי סוגיות אחדות ב...
אל הספר