קשה להשתכנע שהזכות לכבוד אנושי עליונה מכל זכות או אינטרס אחרים . בהנחה שהגרעין הקשה של הזכות לכבוד אנושי הוא הזכות שלא להיות מושפל , המתבטאת באינטואיציה הקאנטיאנית שלפיה אין להתייחס לאדם אלא כתכלית לעצמו , קשה לקבל את הרעיון שזכות זו עולה בחשיבותה על הזכות לעצם החיים . החיים עצמם קודמים מבחינה לוגית וכרונולוגית לכל שאר זכויות האדם , שכן בלא אדם חי למי ישתייכו שאר הזכויות ? נראה שקדימות החיים והעליונות הנגזרת ממנה הן גם העמדה המקובלת על רוב בני האדם . עמדה זו אינה צריכה להשתנות גם אם מקבלים תפיסה שלפיה אל להם לבני האדם להסתפק בחיים כשלעצמם אלא עליהם לשאוף לחיות חיים ראויים ולעשות לשם כך . אפשר שחיים יהפכו לבלתי נסבלים בעיני הסובל עקב התעללות והשפלה שיטתיות ומתמשכות , אולם לא כזו תהיה בהכרח ההכרעה של כל סובל , ואין בכך כדי ללמד על הערך החברתי של החיים . אם ייקבע מנקודת ראות חיצונית שחיים מסוימים מאבדים מערכם או אף מאבדים את ערכם בשל פגיעה בכבודו האנושי של האדם , זו תהיה מסקנה מסוכנת מבחינת ערך החיים . זאת ועוד , במשפט החוקתי האיזון המתבקש איננו בין מסכת ארוכה של פגיעות בכבוד לבין פגיעה ב...
אל הספר