סעיף 1 ( 1 ) לחוק היסוד קובע כהוראה נורמטיבית שכבוד האדם הוא בלתי פגיע . שלא כרובן המוחלט של הזכויות החוקתיות המעוגנות בחוק היסוד , הסעיף אינו מציין סייגים להגנה שהוא מעניק , ולא זו בלבד אלא שהוא מוסיף ומצהיר שכבוד האדם עומד מעל לכל סייג . הפרשנות המקובלת בספרות הגרמנית הדגישה את תכונת החסינות של כבוד האדם מפני פגיעה ( Unantastbarkeit ) ולכן ראתה כל פגיעה בכבוד האדם כפגיעה הנוגדת את מעמדו החוקתי . לאור מעמדו המוחלט של כבוד האדם אין להצדיק פגיעה כאמור באמצעות איזון בין כבוד האדם ובין ערכים או זכויות חוקתיות אחרים או באמצעות בחינת מידתיות הפגיעה בכבוד האדם . כבוד האדם נמצא אפוא מחוץ לחשיבה החוקתית המקובלת של הגדרת תחום ההגנה שמעניקה הזכות מצד אחד ואפשרות הפגיעה באותו מתחם מצד אחר . לפיכך שאלת הפגיעה בכבוד האדם אינה תוצאה של איזונים בין ערכים , כמקובל בנוגע לערכים חוקתיים אחרים . תמיכה לגישה זו נמצאת לא רק בלשון סעיף , ( 1 ( 1 אלא גם בסעיף 3 ( 79 ) לחוק היסוד , הקובע את אופיו הנצחי של כבוד האדם , וכן בפרשנות כבוד האדם כערך מנחה בחשיבה החוקתית הגרמנית . הגישה המקובלת רואה אפוא במושג החוקתי...
אל הספר