מירה ברגר מצטטת במאמרה את דבריו של אליעזר ראן , מחוקרי חורבנה של וילנה : טפסתי בקושי על החרבות , כדי להגיע לחדר הצדדי הקטן , שנשאר שלם מכל בנין ספרית שטראשון . ארון ברזל פרוץ עמד שם לבדד . אנשי הגסטפו ומשרתיהם הליטאים חטטו בו , ולא חסכו מאמצים , כדי למצוא את המטמון הגדול של היהודי שטראשון . לשוא היתה טרחתם . רק דפים בלים וספרים כבדים ועתיקי ימים השאירו שם היהודים . והארון עצמו כבד מדי היה , כדי שאפשר יהיה להוציאו . עמד לו הארון הריק כעד אחרון , זכר לחרבן ... סוצקבר וקטשרגינסקי חזרו לווילנה ביולי . 1944 הם נטלו חלק בארגון הפרטיזנים " הנוקמים " ובכך סייעו לצבא הסובייטי לשחרר את העיר . מטרתם הייתה לגלות את אוצרות התרבות שדאגו להצפין במשך המלחמה . לדאבונם הם גילו שבניין ייוו " א חרב ועליית הגג נשרפה . כמו - כן , מספר ימים לפני השחרור , שרפו הגרמנים את כל תכולת המחבוא של קרוק בתוך ספריית הגטו . לעומת זאת נותרו שלמים המחבואים האחרים ובתוכם הבונקר של גרשון אברמוביץ , בו נמצא בין השאר יומנו של קרוק , וכשני שליש ממקום המחבוא שברחוב שטראשון 8 שבו הוסתרו כאלפיים ספרים מספריית שטראשון . כעבור מספר...
אל הספר