2. הקורבן כ"אחר": "יסורי איוב" מאת חנוך לוין (1981)

האל מחמת הסבל , אבל אז כבר מאוחר מדי בשבילו ; כך יוצא שהוא מת מוות משפיל כאדם נטול אמונה ( או " נטול עקרונות " כפי שלועג לו הקצין בציניות ) : [ השיפוד פולח את ריאותיו של איוב . הוא מתקשה לנשום ] איוב : אהה ! אוויר ! הו , אלוהים ! / אוויר ! אוויר ! מנהל : מה אתם עומדים כמו גלמים ?! / אין בכם זיק אנושי ?! / תנו לו מים — עלינו להאריך עוד קצת את יסורי גסיסתו , / המון קהל עוד צובא על הפתחים ! קצין : מאוחר . השיפוד עבר את הסרעפת וחדר אל הריאות . איוב : אין אלוהים / — הורידו אותי מן השיפוד ! אין אלוהים ! קצין : מאוחר מדי , חבר . המוות היכה בך שורש . לך עם המוות ! איוב : אוויר ... אין אלוהים ... / אני נשבע לכם שאין אלוהים !!! קצין : חבל . בעד אותו מחיר יכולת למות אדם עם עקרונות . איוב : הורידו אותי מהשיפוד ! / אין אלוהים — וזה סופי ! ואולם אז , על פי הוראות הבימוי , " שני ליצנים עולים על סולם משני צדי איוב , מאפרים ומקשטים אותו כליצן " . דמות הליצן הפתטי מגיבה באירוניה על קביעתו זו של איוב ושבה ומערערת עליה : " ' זה סופי ' הוא אומר , ואין מי שיזכיר לו כמה דברים סופיים הוא כבר חרץ בחייו " . השי...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר