ב 1939 נמצאו כאזור הכיבוש הגרמני של פולין קצת פחות משני מיליון יהודים . עם הקמת הגנרל גוברנמבט על ארבעת מחוזותיו המינרליים וסיפוח האזורים האחרים לרייך הועבר השלטון מן הצבא לירי רשות אזרחית . צעד זה פירושו היה החמרה במצב היהודים . השלטון האזרחי שלא כצבא , בהיותו חלק ממערכת המפלגה הנאצית החל ללא דיחוי בנקיטת צעדים ראשונים של ביצוע המדיניות הנאצית לגבי היהודים . הגבולות שהפרידו בין אזורי הגנרל גוברנמבט ( קראקוב , לובלין , וארשה ויראתם ) לבין אזורי המערב ושלזיה העלית שסופחו לרייר היוו מיכשול בקיום הקשרים בין ריכחי היהודים . הכביר ביותר הצו שאסר על היהודים כאיסור מוחלט לעזוב את מקומרת מגוריהם . אותה תנועת המונים של פליטים מזרחה או שיבה מערבה מאזור * הכיבוש הסובייטי נאסרה ונעצרה כליל . בתנאים החרשים היתה נסיעתם של יהירים ברכבות כמעט בלתי אפשרית והמעיזים היסוו עצמם כגויים . לכך נדרשו חזות לא יהודית ככל האפשר , יריעת הלשון הפולנית על בוריה ועתר מכל - בטחון עצמי עד כרי עזות מצח . הגרמנים התקשו בזיהוי יהודים וקל היה להטעותם , מה שאידכן הפולנים שהיו מגלים יהודים על נקלח . טוסיה הגיעה לווארשה בסו...
אל הספר