על פי החשיבה השגרתית , ידע הוא רק מה שאפשר להביע במילים או בנוסחאות , ושניתן להעבירו בעזרת סימנים מוסכמים כגון אותיות , מספרים או תווי נגינה . ידע זה מושתת על הסכמה חברתית שלפיה תקשורת בין בני אדם אפשרית באמצעות הסימנים האלה . לפי הסכמה זו אנו גם מגדירים כל דבר על פי יחסו לדבר אחר . ה " אני " וה " אתה " מוגדרים , וכך אנו קובעים את השוני בין בני האדם . עקרונות השיפוט הערכי נלמדים , וכך אנו יודעים , מה טוב ומה רע . הלימוד כולו נעשה בדרך של הפקת לקחים מהעבר והתווית דרכי פעולה לעתיד . הנעשה בעולמנו מתורגם לשפה מופשטת המאפשרת חשיבה עצמית וערוץ תקשורת נוסף בין בני אדם . במזרח הרחוק פותחו דרכי חשיבה השונות לגמרי מהחשיבה המערבית . מהמאה השישית לפני הספירה שלטו בחשיבה הסינית שתי פילוסופיות עיקריות : הקונפוציוניזם והדאואיזם ומאוחר יותר הבודהיזם והזן - בודהיזם . שירת ההיקו קשורה במהותה לפילוסופיות המזרח הרחוק ובעיקר לזן - בודהיזם . לכן על מנת להבין שירה זו יש לסקור בתחילה פילוסופיות אלו . המורה היפני הניאו - קונפוציאני מצונגה סקיגו ( : ( 1657 - 1592 " בין שמים וארץ יש שלוש דרכים ראשיות ; הדרך של ...
אל הספר