מעשה במר דודי הנקרא שמו ישראל אבידני נשמתו עדן . פעם הלך לעיר שכולה ישמעאלים ונשאר שמה כמה ימים . והוכרח לאכול פת בעלי בתים . ועבר על זה משום כדי להחיות נפש . אז הביאה בעלת הבית לפניו לחם פיתה יפה מאוד וחם מהתנור . והביאה לפניו גם חמאת צאן ולבן . ואכל כדי שובעו . ואז באה האישה בעלת הבית ואמרה לו : – יהודי , תאכל עוד , עוד מזה . כי היום הלחם הוא מאוד טעים . יען כי היה לי היום מים של שליקת הבשר טרי , ולשתי בהם את הבצק . לכן הוא טעים מאוד . בבקשה , אכול עוד . ויהי בשמעו זאת כמעט לא נשאר בו רוח ונשמה ונתעלף . ותכף קם והלך לביתו והתענה כמה וכמה תעניות וצעק בציבור ואמר : – רבותיי , אני קרה לי מקרה זה . לכן אל תקראו לי בשמי ישראל , אלא תקראו לי ' אוכל נבלה , בשר בחלב ובישולי גויים ' . והיה מצטער על זה עד יומו האחרון . דיון בסיפור : ר ' ישראל אבידני בעיר של ישמעאלים ( אסע " י 13362 ) הסיפור עוסק בסכנה האורבת ליהודי האוכל ממזונו של האחר . הוא מתאר מקרה קיצוני : אדם מורעב נאלץ לאכול מזון בסיסי שהוכן על ידי לא יהודי כדי להחיות את נפשו . גם במקרה זה , כאשר האכילה היא כביכול הכרחית , המסקנה של הסיפ...
אל הספר