החבוי והגלוי, הנהר והשיר

ביאליק מסמן את הסכנה הנפערת בתחומה של השירה : המשורר הוא כמשוטט הנקלע אל פי תהום . אך המשורר אינו מתכחש לתהומות ההוויה ; הוא מאזין ליסודות נטולי משמעות ומביאם בדרך עוקפת אל הלשון . מכאן נובע הדיבור השירי , שהוא דיבור ' ממתיק סוד ' הפותח וסוגר , מגלה ומכסה , פורש ומצמצם הקשרי משמעות ; הדיבור השירי מעניק ונוטל מובן . השיר כרוך בעומק הסוד של השמות , שהם אמנם נטולי פשר אך בה בעת אוצרים יסוד לכל משמעות . מורכבות זו בעניין השירה מביאה אותנו שוב אל היידגר ואל הערותיו על השיר , שכבר נזכרו כאן בקיצור גמור – הערות שיסודן כמובן בהבדל גדול . אך כך אנו מציגים כאן את שאלת הספרות – מבעד להבדל , דרך הסף . מראה המקום להערות על שאלת השירה הוא הרצאותיו של היידגר על שירתו של פרידריך הלדרלין , שאת רובן חיבר בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים , בשעה דרמטית מאוד . ההרצאות על הלדרלין הן עוד מקום שבו סימן היידגר את האופק השירי של שאלת ההוויה – את האופן הפואטי שבו ' נפתחת ' מהות ההוויה מתוך המשחק בין ' החבוי ' ל ' גלוי ' . אבל את ההוויה אין לבלבל עם ' ממשות ' . ההוויה אינה ממשות , אלא הסטרוקטורה של הממשי , ו...  אל הספר