אני מתקשה להכריע בין שתי כותרות הפרק , שתיים שבהן גלום נושאו של הפרק והוא הפן היהודי ביצירתו של לארי אברמסון . גם האירוניה משותפת לשתי הכותרות : הרומנטיות האקזוטית העונה ל " לורנס איש ערב " , והלאומיות ההרואית שבעברות שם המשפחה של אברמסון . השתיים כאחת נועדו להבהיר את היפוכן . " יהדות" באמנותו של לארי אברמסון אינה דגל המתנוסס בעוז בציוריו , כי אם שכבת עומק במסלול יצירתו , אולי אף זהות תרבותית שכנגדה הוא ניצב , ולעולם ייוותר גולה ממנה . בטקסט קצרצר מ , 1998 " מנגד " שמו , כתב לארי אברמסון בין השאר : ... שם משפחתי — אברמסון — הינו המצאה של סבי סבי הליטאי , שחמק באמצעותו מגיוס . הורי , שנולדו שניהם בדרום אפריקה , נתנו לבנם בכורם שמות מקומיים לכל דבר — לארי מארק — ובמקביל , כמנהג הקהילה , שמות עבריים — אליהו משה . בארץ מגיל שש , לארי הצעיר התנגד בעקשנות לכל ניסיונות מנהליו ומורותיו , שליחי בן גוריון , לברוא לו שם ישראלי חדש . אני המרחק שבין לארי מארק אברמסון ובין אליהו משה בן אברם . אני המרחק שבין האבא של יונתן , רוני ותמר ובין אברהם אבינו . אני המרחק , כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא ....
אל הספר