לפני למעלה מעשרים ושמונה שנים זועזעו חיי , הייתי עד לחזיון הטרגי — עמי נשחט ! מאותו יום בא שינוי במהלך מחשבותי ותוכן חיי , ואת המשך דרכי כאמן הקדשתי ומקדיש לנושא העיירה . מלווים אותי בדרך זו מיליוני עיניים , עיני יהודים שמשתקפת בהם עמקות העצב המיוחד , וכאילו שומע אני את פעמי נשמתם [ ... ] . ונאבק אני עם החזיון הזה , מאבק קשה ומופלא , בהכרה ובמסירות , באהבה ללא שיעור . את הדברים האלה כתב משה ברנשטיין באלבומו " בלדה על העיירה " , שראה אור ב , 1967 ובו כמה תמונות אופוריות בנוסח " ירושלים של זהב " . לא מעט רישומי דיות מהאלבום זכו לתואר " בלדה " ( כגון " הבלדה של השעונים והכליזמר " ו " הבלדה על העין הבוכה והזמן " ) , והם מגשרים בין השפה החזותית לשפה הפיוטית של הבלדה , זו הסיפורית אגדית במהותה ( זו ששורשה במחול : " בלדה " ו " בלט " נובעים מאותו שורש ) , הפשוטה והעממית . ולפיכך אמרו : משה ברנשטיין רשם בעט ובמכחול מרקד בלדות על המתים . שנות החמישים של המאה ה . 20 בתל אביב יושב משה ברנשטיין ( , 1920 קארטוז בראזה , פולין , ( שעלה לישראל ב 1948 ( למחנה המעצר בקפריסין ולקורס האמנות של זאב בן צ...
אל הספר