האנושי — ראש , לב , אבר מין וכיו " ב , הפנים את הפרסוניפיקציה של המבנה וניסח מחדש את הבימה כמערך קונסטרוקטיבי של עץ ומראות : התנועה הספיראלית והרצף בין המודולים , ניצב והפוך , מגדירים את האובייקט כסולם דו כיווני , הפונה אל האדמה והשמים גם יחד . בשורש היצירה ( המוצגת דרך קבע באוסף האוניברסיטה העברית בהר הצופים ) הזדהות אינטואיטיבית של צעיר חילוני עם מבנה יהודי מסורתי , וזאת בימים שאביו חולה במחלה קשה . כמו ניקז מבנה הבימה של בית הכנסת את האני של האמן וחיברו עם משפחה ועם באיפוק שכלתני צורני מינימליסטי . בה בעת בימת בית הכנסת נותרה מרוחקת בבחינת חלל דתי יהודי : החומר היהודי עומד אמנם במרכז העבודה , אבל עפרת אינו נוגע בו במישרין . הוא עסוק בתהליך חידושם והחזרת חיוניותם של סמלים , ללא כל יכולת להצביע באופן חד משמעי על פשרם ומשמעותם . כעבור שלוש שנים בנה בלו סימיון פיינרו דגם בית כנסת ( ראו תצלום מס ‘ , ( 43 תחילה מברזל ואחר כך מבטון ( זה מבטון מוצב דרך קבע בגן הפסלים של " המוזיאון הפתוח " בתפן ) . הדגם של פיינרו היה מבנה קובייתי סגור , שפתחי " חלונות " צרים בצורת אותיות אל " ף עד זי " ן — מ...
אל הספר