יעודי הציונות בימי המדינה הנבנית

הפתוחות והשלוות מבלי לפתח את הצורך הנפשי של המעולים והאח ראיים בקירבן לקום ולעלות למריבה כדי להשתתף אישית בבגיינה וליה נרת מגילויי עצמאותה . לא תהא כל דרך לפתור את שאלת היהודים בגלריות הנעולות היום — בין שהן עתידות להיות סוערות וביו שלוות — בלתי אם להבטיח בהן במוקדם או במאוחר . את אפשרות העלייה לכל אלה אשר לא יוכלו או לא ירצו להישאר בהן עוד , אמנם , כל תנועת עלייה לארץ , כתנועת הגירה בכלל , יש בה גם משתו מן הקאטאסטרופאלי ואין היא פורצת אלא במקום ובשעה שהצורך בעקירה מארצות המושב נעשה דחוף וגלוי - דחוף דווקא וגלוי דווקא . אחרת גוברת האשליה וגדלים החיפושים להוסיף להיאחז במקום , ולהיאחז בו בציפורניים . הטפה בלבד איבה יכולה לשבות פה הרבה , ושום איום בסכנות האורבות , ושרם נבואה שחורה שבגזירה שווה , אין בהן מן המועיל - ויש בהם לפעמים אפילו גם מן המזיק . וצודקים כל דורשי הרשומות המזכירים כי אף העליות הגדולות והאידיאירת ביותר לא פרצו אלא לאחר גחשרל גלוי ומכאיב של אנטישמיות רודפת ' עיין בפרשת עליית ביל " ו וב " הרעמים בנגב " שקדמו לה , עיין אפילו בעלייה השנייה ובסערת פרעות אוקטובר שלפניה . ועי...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי