מבוא קפטיין יחרבּ ביתכּ ! בדרך הקצרה מבניין הממשל אל היעד , ניסיתי לדמיין לעצמי את מראהו של בעל הבית שצו המפקד הצבאי מורה להרסו עד היסוד . מבלי לראותו הוא הצטייר בעיני רוחי כאדם קשה יום המוצא את פרנסתו בדוחק , אולי פקיד זוטר , אולי פועל יומי או אפילו סבל בשוק של ג ' נין . אני מודה שעל פי ניסיון העבר , ציפיתי כי יהיה זה אדם שילבש בגד מרופט ודהוי ושאשתו וילדיו יתרוצצו אנה ואנה המומים ובוכים . בחצר תפעה איזו כבשה כאילו תרצה גם היא להביע מחאתה על ההריסה הצפויה , ותרנגולות החצר ינועו מקרקרות בקול ובחוסר מנוחה ברחבי החצר . מה רבה הייתה הפתעתי . בעל הבית היה אדם אמיד , מרשים במראהו ובאופן דיבורו , חייכן ומנומס . למרות השעה המוקדמת הוא היה מגולח למשעי ושפמו היה עשוי בקפידה , לבושו היה הדור וללא רבב . אשתו , שהייתה גם היא לבושה בלבוש נאה , המתינה לצידו . שלא כמנהג הנשים באזור , היא לא קוננה , לא צעקה ולא גידפה את החיילים והשוטרים , רק הזילה דמעה בשקט . שתי בנותיו של בעל הבית , תאומות צעירות , לבשו את שמלות החג הלבנות שלהן . שערן היה מסורק ומבריק ועטור בשני סרטים לבנים תואמים . שתי הילדות נראו כ...
אל הספר