תאוריית הלמידה של פיאז׳ה רואה בלמידה תהליך של התנסות וגילוי ישיר ובמשך הזמן שימשה בסיס רעיוני לכמה גישות בהוראת המדעים . אחת הראשונות שבהן הייתה למידת הגילוי ( , ( discovery learning ואחד מהוגיה היה ברונר ( , Bruner . ( 1960 לפי גישת הגילוי , עיקר תפקיד המורה הוא לסייע לתלמיד לגלות דברים בעצמו , בלי אינטראקציה מילולית ישירה עם התלמיד . בהקשר זה ברונר מביא את דברי הרמב״ם האומר ש״גילוי״ הוא כל מה שהאדם מוצא מתוך עצמו ולא שמע מאחרים או קרא בספר כלשהו . בספרו תהליך החינוך ( שם ) טוען ברונר כי הלימוד בדרך הגילוי יתרום לעלייה בהנעה הפנימית של הלומד ולכן יועיל לקידום למידתו . כך גם המליץ פיאז׳ה , אך בעקבות התקבלותה הנרחבת של תאוריית ויגוצקי ( בשנות השמונים ) , שבה הודגשו בעיקר השפה ותיווכה , נוצרה ביקורת לגישה זו לגילוי . מקור נוסף לגילוי הבלתי מודרך נמצא גם בפסיכולוגיה ההומנית , פסיכולוגיה המתמקדת בלומד , במוטיבציות שלו וברצונותיו ( . ( Rogers , 1969 תכניות לימוד שהתבססו על גישה זו ויתרו על קביעה מחייבת של התכנים , על שימוש במונחים מדעיים ועל הנחלתם , והניחו ללומדים לבחור את התנסויותיהם ולפנ...
אל הספר