בפרק זה יוצגו גישות מרכזיות להוראת מדעים הנובעות מהתפיסות התאורטיות של התפתחות החשיבה והלמידה שהוצגו בפרק הקודם . כל גישה מציגה היבט אחר של הוראת המדעים , החל בשלב הגילוי וכלה בתהליך התיווך . למרות זאת ישנה חפיפה מסוימת בין הגישות , ולעתים הן אף משלימות זו את זו . נציג אותן בנפרד לפי התפתחותן הכרונולוגית ולפי השמות המקוריים שנתנו להן האישים המרכזיים שפיתחו או הציגו אותן לראשונה . כך יוכלו הקוראים להבין את הגישות השונות ולהתרשם מכברת הדרך שעשה תחום הוראת המדעים משנות השישים של המאה ה - 20 לערך ועד היום . בפרק זה נדגיש במיוחד את הגישות הישימות לאימון , לשיפור ולטיפוח מיומנויות אצל כלל התלמידים , ובעיקר אצל תלמידים לקויי למידה , שאת הדיבור עליהם נרחיב בפרק השלישי . סקירת התאוריות שהובאו בפרק הקודם מלמדת כי רובן מדגישות את הפעילות של הלומד כדרך ליצירת הידע בלמידה . כאלה הן התאוריות של פיאז׳ה , גאניה וויגוצקי , המציעים התנסות של הלומד והפעלה באמצעות אינטראקציה בין הלומדים , בהכוונת המורה ובשילוב של פיתוח השפה . גם אוזובל , המדגיש למידה מילולית ומסירת ידע על ידי המורה , מסכים עם חשיבות ההתנס...
אל הספר