פרק עשירי העלייה לפרדס והקרבת הבן

על אף הפירושים הרבים שנקשרו למשל הפרדס , דומה שעדיין לא הובהר משמעו די הצורך , בין השאר מסיבה אחת . לרוב הושקע המאמץ הפרשני בהתגלות המיסטית , על תכניה האפשריים , ולא בתבנית הפנימית של המשל , על ארבע הדמויות המופיעות בו , כשהקו המנחה הוא האם גורל כל אחת אינו משתקף על פי היגיון סמוי בגורלן של האחרות . אמנם החלו להתפרסם מחקרים המעבירים את תשומת הלב מן התכנים אל התבניות – ביניהם המחקרים החשובים של יהודה ליבס ואלון גושן גוטשטיין – אך נראה שגם בהם אין פתרון מלא לשאלות העולות מן המשל . ליבס מציע כמפתח לסיפור את ההבחנה בין שני דפוסי התנהגות : הדרך הראויה של ר׳ עקיבא הניחן במידות של המיסטיקאי האידאלי – ענווה , צניעות , הכרה בגבולות – ומנגד , הדרך הפסולה של עמיתיו הנגררים אחרי דחף הרסני השווה להיבריס היווני . אין בכוונתי לצאת נגד תזה זו , המבוססת היטב על ידי ליבס , ואף תואמת במידה לא מעטה את ההבנה המסורתית של הסיפור . עם זאת , נראה לי שאין בקריאתו כדי למצות את משמעות המשל , ובפרט את היסודות החתרניים החבויים בתוכו . כך דומה כי ההתמקדות ב׳חטאו של אלישע׳ אינה עושה צדק עם דמותו המורכבת , כשהפתוס והא...  אל הספר