הריקוד לפני הכלה הנו מוטיב נוסף שבעזרתו נוכל להתחקות אחר שורשיו של החסד ההללי . זיקתו לדיוננו ( ובייחוד לריטואל רחיצה סיכה החלפת הבגד ) מתחוורת לאור המאמר הבא : מעשה בר׳ טרפון שישב ושנה לתלמידים ועברה כלה לפניו . צוה עליה והכניסה בתוך ביתו ואמר לאמו ולאשתו : רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה . מאחר שהחכם נאלץ להפסיק את לימודו על מנת לדאוג לכלה ( או להורות שידאגו לה ) , הרי שהטיפול בכלה סותר במידת מה את העיסוק הנורמטיבי בתורה . לעומת אותו עיסוק הוא מצטייר כאקט מובהק של חסד – החסד שבפתיחות לאחר – ודי בכך כדי להסביר את מקומו במוקד המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי : 67 נזיר כג ע״ב ; הוריות י ע״ב . 68 סוטה מח ע״ב ; ביצה טז ע״ב ; תוספתא בבא קמא ח , יג . 69 תוספתא שם ומקבילות . 70 תמורה טו ע״ב ; בבא קמא פ ע״א ; קג ע״ב . אף שר׳ יהודה בן בבא מופיע בסיפור כאיש חולה המנותק מחיי העולם , אין הדבר סותר את הגדרת החסיד המוצעת כאן אלא מצביע יותר על המתח הקיים אצל חז״ל בין שתי תפיסות מנוגדות של המושג חסידות : אחת , המתמקדת בפוטנציאל הקדושה שבחולין , והאחרת , המזהה את החסיד עם מי שקרבתו לאל גורמת לניתוקו מן הע...
אל הספר