מכל מה שנאמר מסתמנת זיקה מיוחדת בין הקנאות לבין הכתב כמדיום שמשמעו גזרה מגבוה . על מנת לבחון זיקה זו מקרוב , ראוי להיעזר בצמד ספרים קנוניים עבור כת המדבר : ספר חנוך וספר היובלים . במרכזם שני סופרים , חנוך ומשה , הממלאים תפקיד דומה . בעלייתם למרום , נמסר להם דבר האל הרשום על לוחות שמימיים . האם , מעבר לכך , ניתן לראות קרבה ביניהם ? לכאורה , לא . בעוד שהתורה , גם בתור מערך חוקים , מגוללת נרטיב דינמי המכיר בחירות האדם , האמת הנגלית לחנוך ממוקדת כולה ברעיון הגזרה משמים . על אותו רעיון מצביעים שני מרכיבים בסיסיים בחכמה המופקדת בידיו : לוח השנה השמשי , הנקבע על פי חוקיות קוסמית ( בתורה מגיע מספר שנותיו לשלוש מאות שישים וחמש , כמניין ימי השנה הסולרית ); והצפייה המוקדמת בכל האירועים עד סוף הדורות . החיבור בין שני המוטיבים גלוי לעין . הוא נעוץ בתפיסה הדטרמיניסטית של הכת התולה את מקור כל ההוויה בחוקיות אידאלית הכתובה מראש בשמים : 50 ירושלמי תענית ב , יב , סו / א . אף שחגים אלה לא בוטלו , ניכרת הסתייגות החכמים מן היסוד הלאומני הדבק בהם . לגבי חנוכה , היא באה לידי ביטוי בהעלמת נרטיב הגבורה של ספרי...
אל הספר