פשרה והפשרה

לליבון נוסף של הסוגיה כדאי לחזור אל המעיין המשיחי . לפני שהתלמוד מתאר את זרימתו ההולכת וגוברת , הוא מביא מאמרים מתוך קובץ הלכות מיוחד במינו . אלה הלכות המיוחסות ברובן לר׳ שמעון בן גמליאל ובהן היתרים , במקרים חריגים , לחלל את יום הכיפורים ללא חשש : לאישה מותר לרחוץ את ידה כדי להאכיל תינוק ; כמו כן מותר לאיש לרחוץ את עצמו מן הטינופת , ואף להיכנס לתוך נהר – ׳לעבור עד צוארו במים׳ – למטרות שונות . יתר על כן , באותו מקור תלמודי נוצרת זיקה בין ׳היתרי רחצה׳ אלה לבין המעיין המשיחי . בעוד שהטבילה בו נתפסת כפעולת טיהור , היא גם מתחברת לרחצה המותרת ביום הכיפורים . נאמר על המעיין המשיחי שיש בו ׳רמז לנידה שצריכה לישב עד צוארה במים׳ , וגם על מי שעתידים לרחוץ בו – זבים וזבות , נידות ויולדות – נאמר שהם ׳טובלין כדרכן ביום הכיפורים׳ . במילים אחרות , כמו בתהליך ההולדה המשיחית , דומה כי החילול הופך לדבר לגיטימי בבואו להגן על החיים בהתהוותם . למען החיים מותר לעבור במים עד הצוואר ; למענם מותר לעבור עברה ולבוא לתוך המים שאינם אלא משל לזרימת החיים . ליתר דיוק , זו העמדה ההללית הנשללת כצפוי על ידי הצד שכנגד . כ...  אל הספר