איך לפרש את אהדת הנשים למי שהשלום בראש מעייניו ? האם הפייסנות ההללית מצביעה על תכונה נשית – נכונות לפעול למען השלום , אף במחיר של ויתור על הכבוד הגברי ? השאלה מתבקשת לאור סיפור הנוגע להלל עצמו . בבואו לבית המקדש להקריב עולה , קרבן שהוא תמיד ממין זכר , נטפלים אליו תלמידי שמאי על רקע מחלוקת בעניין סמיכת הקרבנות . אז , מחשש שייגרר אתם לעימות , הוא פונה אליהם בהודעה שקרית , ׳נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה׳ , והם מניחים לו למראה קרבנו המכשכש בזנבו כנקבה . הסיפור מתפענח בנקל . בדומה לקרבנו , הלל בוחר ׳להחליף מין׳ ולפייס את יריביו במקום להגיב לתוקפנותם ׳כגבר׳ . לבחירה זו יש בראש ובראשונה תרגום במישור המדיני . בניגוד לבית שמאי התומך במאבק הקנאים נגד רומי , בית הלל נוקט בדרך הפשרה , גם אם יש בה משום ׳התבזות נשית׳ . כך משתמע מפסקה בויקרא רבה ( ט , ט ) שכולה שבח לשלום . בין שלל מאמרים הפותחים בנוסח ׳גדול השלום׳ מופיע המאמר של ר׳ ישמעאל על מחיקת שם האל – בצירוף סיפור על חכם המוכן להתבזות למען שלום בית – אך גם שני מאמרים המתחברים לסיפור הלל במקדש : גדול השלום שלמענו האל מוכן אף לסטות מן האמת ( ׳גדול ...
אל הספר