מן הסתירה בין האידאל והעולם של מטה נובעת גם הכפילות בדימויו של הגיבור היוספי . כמי שנועד למעמד הרם של משנה לשליט האלוהי נאצל עליו מן היופי של מעלה , יופי המסביר את התשוקה העזה שהוא מעורר אצל הנשים . כך , בספר יוסף ואסנת , הופעתו המלאכית של יוסף , זוהר כשמש כמו בן אלוהים , גורמת לאסנת להתאהב בו ממבט ראשון ( בהמשך הסיפור , הופעתו של מלאך על מהלכת עליה קסם דומה ) . ואולם , הוא מופיע גם במצב שונה לחלוטין . עקב ההתעללות בו – של אחיו כמו של אשת פוטיפר – נגזר עליו לסבול , ודווקא ייסוריו נתונים אז לסוג של ארוטיזציה או אסתטיזציה . הוא אינו עוד יוסף רם המעלה המדהים בחזותו המעין אלוהית . הוא יוסף המושפל , וגופו המעונה הוא שבנוכחותו הארוטית החזקה שובה את לב האישה . כפילות זו מזכירה את כפל פניו של ישו : ישו המלאכי השוהה לצד האל , וישו האנושי המתייסר על הצלב . אך היא מעניינת גם כמפתח לסוד קסמו של ר׳ ישמעאל . גם בו דבק הצירוף של יופי עילאי וסבל גופני המעורר את התשוקה הנשית . בתור ׳בנו׳ של מלאך על הוא משמש כעין בבואה ליופי של מעלה , כשבפניו משתקפים פני המלאך שבדמותו נברא , ואפילו פני האל . כך משתמע מד...
אל הספר