מאז התקריות בצידון בסוף פברואר האמינו רבים ממנהיגי התנועה הלאומית , שהגיעה שעת הכושר לשינוי המשטר ולחיזוק התנועה הלאומית הפלסטינית . בה בעת גברו המאמצים בקרב כוחות הימין הנוצרי לעצור את הכרסום בסטטוס קוו ולסלק את הארגונים הפלסטיניים מלבנון . כך נוצרו שני מחנות לוחמים המורכבים ממיליציות רבות . בקרב הנוצרים התעוררה התגייסות להקמת תשתית צבאית שתוכל להתמודד עם האיום השמאלני הפלסטיני . המיליציה של הפלנגות , שהחלה להצטייד בנשק חדיש מסוף שנות השישים , הייתה אבן הפינה של המאמץ לכונן את מה שנקרא מעתה " החזית הלבנונית " . ואולם התמונה בכללותה הייתה מורכבת יותר , שכן בד בבד הלך ונוצר מחנה שלישי . ב 6 ביולי בהתפוצצות במחנה אימונים של אל פת "ח בבקעת הלבנון נהרגו 52 לוחמים שיעים מתומכי אל צדר ונפצעו . 80 יום אחרי האסון חשף אל צדר את קיום המיליציה השיעית אמל ( ראו לעיל , 5 . 8 . 6 . 2 ) ואת שיתוף הפעולה שלה עם אל פת " ח . על אף הרגיעה היחסית בלחימה אכן הלך והתעצם " מירוץ החימוש " והוגברו אימוניהם של מחזורי לוחמים חדשים . מפלגות השמאל וארגוניו החלו להקים לעצמם מיליציות ולהצטייד בנשק ממחסני הארגונים ה...
אל הספר