בשעה שהמנהיגים החליפו האשמות תפסו המיליציות של שני הצדדים בערי לבנון את צומתי הדרכים , את הגבעות ואת הבניינים השולטים בשטח . אנשי מיליציה חמושים היו לחלק מהנוף של בירות , צידון , טריפולי ואזורים אחרים . חטיפות הדדיות היו לשגרה . עד ראשית מאי המשיכה האלימות לחבל בכל ניסיון הרגעה . בסוף אפריל החלו ג ' מיל ושמעון לדרוש מהנשיא ומראש ממשלתו להפעיל את הצבא , אלא שג ' נבלאט ראה בצבא צד בסכסוך ולא כוח ניטרלי ודחה את הדרישה וכל לא התקבלה החלטה . התנגדות ראש הממשלה הסוני להפעיל את הצבא נראתה לג ' מיל ולשמעון כנקיטת עמדה עוינת וב 7 מאי הוציאו את נציגי מפלגותיהם מהממשלה . רשיד אל צלח בחר להבהיר את עמדתו בישיבת פרלמנט באמצע מאי . את רוב נאומו ייחד לביקורת על מפלגת הפלנגות . הוא הטיל על ג ' מיל את האחריות המלאה ל " טבח הנתעב " בעין אל רמאנה . לטענתו ההוכחה לאחריות " הפלנגות " לטבח נעוצה בכך שהמפלגה נמנעה מלגנות את הפשע ולא הסגירה את החשודים במעשה . הצעותיו עלו בקנה אחד עם אלה של " החזית הפרוגרסיבית " של ג ' נבלאט ודרשו לפרק את המיליציות העדתיות . התקפת אל צלח על ג ' מיל ומפלגתו גרמה תגובת נגד בקרב...
אל הספר