בצד השקט היחסי שהשתרר בסוף שנת 1973 באזורי הגבול בין ישראל ללבנון , נמשכה התסיסה הפנימית בעניין נוכחות הפלסטינים . חרם הנפט הערבי על מדינות המערב ועליית מחירי הדלק בשוקי העולם פגעו , פרדוקסלית אולי , גם בכלכלת לבנון . בסוף דצמבר יצאו מאות סטודנטים בטריפולי להפגנות סוערות במחאה על עליית המחירים , שפגעה לא רק בשכבות החלשות אלא גם בחלק ממעמד הביניים . ההפגנות נמשכו יומיים ובמהלכן נהרגו שני סטודנטים ושוטר . בתחילת 1974 הצטרפו להפגנות גם פועלים ונותני שירותים בבירות . בפברואר התפשט גל השביתות לצידון ולצור ולסביבותיהן , והאגודים המקצועיים איימו להכריז שביתה כללית . בעיצומן של מחאות הסטודנטים והפועלים בינואר 1974 התעצמו גם התקפות ישראל על דרום לבנון והן גרמו לנטישה המונית של כפריים . הפליטים השיעים החדשים הצטרפו לבני עדתם במרחב בירות . " חגורת העוני " , שהחלה להקיף את הבירה מתחילת שנות השישים , שינתה לא רק את פני העיר אלא גם את הרכבה האנושי . אל השיעים והפליטים הפלסטינים , שגרו בחלקים רבים מחגורת העוני , הצטרפו גם פועלים סורים וכורדים חסרי אזרחות לבנונית . הדיירים החדשים בשכונות המצוקה החדשות...
אל הספר