בראשית שנת 1959 החל שהאב לפעול ליצירת אחדות לאומית בקרב הנהגת לבנון , תוך שהוא מנסה ליצור איזון בין יחסים עם המערב ליחסים עם הרפובליקה הערבית המאוחדת . מתוך מודעות לחשיבות יחסי לבנון עם הרפובליקה הערבית המאוחדת ולהשפעתם על פרוץ משבר , 1958 מיהר שהאב להסיר את המשקעים שהותירה מלחמת האזרחים . הוא נפגש ב 25 במארס 1959 עם הנשיא עבד אל נאצר על גבול סוריה - לבנון . בתום השיחות פרסמו שני הנשיאים הצהרה משותפת שהדגישה את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות ואת שמירת עצמאותן על בסיס אמנת הליגה הערבית ואמנת האו " ם . בד בבד החל שהאב לקרב חלק ממנהיגי המורדים בעלי הנטייה הנאצריסטית ואת חבורות הקבדאיאת בשכונות הסוניות של בירות , שמילאו תפקיד מכריע בהתנגדות לשלטון הקודם . במסגרת ההתקרבות לעבד אל נאצר ולתומכיו בלבנון נמצא שהאב מרחיק את שמעון ותומכיו ומונע מהם תפקידים במוסדות המדינה . גם פירוק הרפובליקה הערבית המאוחדת בשנת 1961 ( ראו : מצרים — האחות הבכירה , עמ' 167 - 165 ) לא שינה את עמדת שהאב כלפי הנאצריסטים , והוא אף הסתייג ממנהיגי סוריה על שפירקו את האיחוד .
אל הספר