לאחר סיום ביקורו של עבד אל נאצר בסוריה חזרו הלבנונים לעסוק בניסיונו של כמיל שמעון לתקן את החוקה כדי שיוכל לכהן עוד קדנציה . בינואר 1958 החלו להלך שמועות על כך , ובסופו של דבר הצהיר הנשיא שזו אכן כוונתו . הצהרתו הסעירה את המערכת הפוליטית . נראה שחששות שמעון ונוצרים רבים מכינון הרפובליקה הערבית המאוחדת בגבולם המזרחי חיזקו בעיניהם את הצורך בהמשך כהונתו . משהותקפה מגמה זאת בעיתונות האופוזיציה הפעילה הממשלה תקנות צנזורה . בתגובה הכריז האיגוד המקצועי של העיתונאים על שביתה וכינס כינסי מחאה . אנשי ציבור , מנהיגי מפלגות ואינטלקטואלים הביעו הזדהות עם העיתונאים ודרשו לבטל את התקנות , אך שמעון לא נרתע ולא חזר בו מכוונתו לנסות להיבחר לתקופת נשיאות נוספת . ב 27 במארס התכנסו כשמונים מנהיגים ואישי ציבור מטעם האופוזיציה ובחרו את הנרי פרעון לנשיא ארעי של המדינה . את עבדאללה אל יאפי בחרו לסגן נשיא ואת כמאל ג ' נבלאט למזכירו הכללי . באי הכנס האשימו את שמעון באחריות ליצירת אווירת פחד וחששות העלולים לסכן את העצמאות והזהירו אותו מפני ניסיון לשנות את החוקה . כשבועיים אחר כך , ב 10 באפריל , התכנסו ראש הממשלה...
אל הספר