כמיל שמעון ראה בבחירות המתקרבות הזדמנות לגמד את האופוזיציה . בעזרת הרוב שהיה לו בפרלמנט הצליח הנשיא להעביר חוק בחירות המעלה את מספר הצירים ל 60 בלבד . הוא דאג לחלק מחדש את אזורי הבחירה בדרך שחיבלה בסיכויי הבחירה של מנהיגים בעלי משקל ובהם ג ' נבלאט וצאיב סלאם , אך התאימה היטב לתומכיו שלו . ב 30 במאי הפגינו תומכי האופוזיציה ברחובות בירות ונתקלו בכוחות משטרה וצבא . לא פחות מחמישה מפגינים נהרגו ורבים נפצעו ובהם שני מנהיגים מרכזיים ב " חזית הלאומית המאוחדת " , צאיב סלאם ונסי בּ מג ' דלאני ( יווני אורתודוקסי ) , וכ 350 מפגינים נעצרו . הממשלה האשימה את סוריה ומצרים , בלי לנקוב בשמן , ב " עידוד ההפגנות האלימות " , וראש הממשלה טען שאת המפגינים דחפו " גופים זרים" המעוניינים בהפרת הסדר הציבורי בלבנון . האופוזיציה דרשה מהממשלה להתפטר והכריזה על שביתה כללית . הרמטכ " ל פואד שהאב הציע פיוס לאומי שיבטיח מערכת בחירות שקטה . בסיועו הסכימה האופוזיציה להצעה הקוראת להקים ועדה לבדיקת תלונות הקשורות לבחירות . כדי למנוע אלימות הוחלט לקיים את הבחירות בארבעה סיבובים , בהתאם לחלוקת אזורי הבחירה , מה 9 עד ה ...
אל הספר