משנת 1920 עד 1939 עיצבו שלטונות המנדט הצרפתי עם האליטות של העדות לא רק את צורת השלטון אלא גם את החיים החברתיים הכלכליים של מדינת לבנון . במארס 1921 הוציא הנציב העליון צו המאחד את שיעור המסים בכל שטחי לבנון הגדולה , אך התנגדות האליטות הנוצריות בהר הלבנון עיכבה את החלת הצו לפחות עד שנות השלושים . לבנון הגדולה ירשה מהתקופה העת ' מאנית את מערכות המיסוי השונות לאזור הר הלבנון ולאזורים שסופחו אליו , ואת ההבדלים והפערים במצב החברתי כלכלי של האוכלוסיות השונות . באזור הר הלבנון של המתצרפיה נגבו רק שני סוגי מסים : מירי , כלומר מס על היבול החקלאי , ומאל אל אענאק , כלומר מס גולגולת , ואילו באזורים שסופחו להר הלבנון בשנת 1920 נגבו מכסים ומסים עקיפים על מוצרי צריכה ועוד שבעה סוגי מס : מעשר , מס רכוש , מס הכנסה , מס על בעלי חיים , מס דרכים , ומסים על טבק ומלח . אזור דרום לבנון השיעי , שכלכלתו התבססה על גידול טבק , סבל יותר מכל האזורים שסופחו בשנת . 1920 תעשיית הטבק וגידולו היו כפופים למונופול כבר בשנת . 1876 בשנת 1881 עברו ההכנסות ממונופול זה לקופת החוב הלאומי העת ' מאני , ובשנת 1884 קיבלה חברה צרפתי...
אל הספר