לאחר מלחמת האזרחים בשנות השבעים של מאה ה , 20 התחדש הוויכוח על השיטה העדתית והזהות הלאומית בלבנון . אינטלקטואלים ופוליטיקאים נוצרים רבים המשיכו לטעון שהבעיה האתנית נעוצה בפרימורדיאליות המושרשת בתרבות העדות ועל כן אין תחליף טוב ל " דמוקרטיה העדתית " . לעומתם , אינטלקטואלים מתנועות השמאל הדגישו את האופי האינסטרומנטלי של המדיניות האתנית שמנהלות האליטות . אינטלקטואלים אלה מיקדו את ניתוחם בקשר בין עדה למעמד חברתי או בחפיפה הקיימת בין עדה למעמד . מהדי עאמל , משכיל שיעי שמאלני , מבקר בספרו המדינה העדתית את " הממשיכים לדגול בתפיסה של שיחא " ואת השואפים לרפורמות , אך על פי עקרונותיה . לדידו של המחבר , טעותם של חסידי " הנוסחה" נובעת מהגדרתם את המונח עדה כמהות ( ג ' והר ) עצמאית שאינה תלויה בגורמים חברתיים כלכליים ופוליטיים . על פי הגדרה זו מקיימות העדות בהכרח יחסים ביניהן באמצעות המתווך החיצוני — המדינה . עוד טוען עאמל , שההפרדה הקונספטואלית / התפיסתית בין מדינה לעדה לא רק מחטיאה את הגדרת העדתיות הפוליטית בלבנון , אלא גם מונעת היווצרות עם אחד ומולדת אחת . הוא טוען שהפרדה זו מתעלמת משני הממדים ה...
אל הספר