בספרות המשנית לא מעט חיבורים מתייחסים לסוגיית הדמוניות האפשרית של האל . רבים מהם נזכרים בהערות השוליים של חיבור זה , אבל כמה מהם ראויים לתגובה מפורטת יותר משום שהם מציעים תובנות חשובות במיוחד , שנודעת להן מידה של השפעה גם על דיון זה . הראשון בהם הוא חיבורו של פאול וולץ על אודות האל הדמוני , שפורסם בשנת . 1924 את הפרויקט שלו אפשר לתאר כניסיון להציע אפיון כמעט פסיכולוגי של דמות האל , אבל כזה המבקש להיצמד אל הטקסט ולא לחרוג ממנו . לעתים הניתוח שלו פשטני מעט לטעמי , במובן זה שהוא מחמיץ ממדים מסוימים של המדיום המקראי . כך למשל כאשר הוא מתאר את דמות האל המופיע בתור " תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה " בברית בין הבתרים הוא קובע כי דמותו שם " תמוהה ואף גרוטסקית " . על שום מה ? על שום שהוא מדמיין לעצמו את המראה " המדויק" שהטקסט מתאר כביכול , כלומר איזו מעשנה משונה הנעה בין פגרי חיות . אלא שכל סטודנט מתחיל לספרות יודע שפואטיקה לא עובדת כך . הרי אי אפשר להפריד את המובאה הקודמת מן האווירה שהשפה התיאורית יוצרת בפרק ; אי אפשר להפריד אותה מן החיוויים האלה – " ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אב...
אל הספר