מוטיב האכזבה של האל הגוררת זעם ורצון להיפרע מן העם חוזר גם בנביאים . הרצון להשמיד את העם ולאבדו מתעדן אצלם מעט ומתגלגל ברצון לייסר ולהעניש אותו , אף כי בתחזיות אחרית הימים ) שלעתים קרובות מתעורר הרושם שהתממשותן בלתי נמנעת ( מדובר על כך שרוב העם יושמד בידי האל או בידי שלוחיו ורק שארית של מתי מעט תיוותר ליהנות ממנעמי הגאולה . עידון פורתא זה קשור גם להתווספותה של האהבה למשוואה זו אצל הנביאים . אלוהים מתואר אצלם לפרקים כאוהב מאוכזב המבקש לגרום סבל לאהובתו שבגדה בו , עד שתשוב אליו מוכה ומושפלת . דברים אלו מוחשיים ביותר בפירוש הרמב " ן לשמות כ : 2 " והנה אם העם שלו ] של אלוהים [ , משרתיו , פונים אל אלוהים אחרים – יקנא בהם השם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים , ובעבדו בעשות לו אדון אחר " . כאן מתאחדת הקנאה עם הקנאות המתבטאת בזעם משתולל . שתי הדוגמאות הבולטות לכך הן בהושע וביחזקאל ) ובאופן מתון יותר בירמיהו ב ( . בהושע האל מכריז כי העם , המוצג כאן כאישה , בגד בו , ולכן איבד את מעמדו הקודם : " כי - היא לא אשתי ואנכי לא אישה " . כך יהיה לפחות עד אשר " ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה " . לפ...
אל הספר