הלוויה , טקס הקבורה היהודי , היא קצהו של הציר הלינארי של חיי האדם , על ציוני הדרך שבהם והטקסים המסמלים אותם . כשם שברית המילה , הנמצאת בצדו האחד של הציר ומתרחשת שמונה ימים לאחר לידתו של האדם היהודי , מסמלת את קבלתו לקהל ישראל , כך מסמל טקס הקבורה , המצוי מצדו האחר של ציר החיים , צדו של המוות , את רגע פרידתו מקהל ישראל ומכל שאר המעגלים שלהם השתייך בחייו . כבר משמו העברי של הטקס הקבורה , “ לוויה " , משתמע כי יש בו מהלך , יש בו תנועה ממקום אחד לאחר , ר " ל מעבר . השאלה הנשאלת היא של מי ולאן ? בטקסי המעבר הקודמים שניתחתי היה הדבר חד - משמעי : הרך הנולד נכנס בטקס המילה בבריתו של אברהם אבינו , הנער הופך בבר המצווה לבוגר המחויב בקיום מצוות ובני הזוג הרווקים הופכים בחתונתם לנשואים . בלוויה , כך מתברר , העניין הוא דו - משמעי , כלומר לא רק האדם מושא הטקס , במקרה זה - המת , ומהלך חייו עוברים שינוי שמקבל ביטוי סמלי בטקס , היינו המעבר מעולם החיים לעולם המתים , אלא גם בני משפחתו נעשים , אליבא דרובין , “ לשונים ממה שהיו לפניו , הם נמצאים עכשיו בסטטוס חדש " : ההורים הופכים לשכולים , בני הזוג לאלמנים ו...
אל הספר