דפוסי השימוש הפומביים ביין , והעובדה שהוא נצרך בעיקר על ידי המעמדות הגבוהים , הפכו אותו לאחד מסממני סגנון החיים המאפיין מעמדות אלה כקבוצה מובחנת . הדרך הפשוטה והישירה ביותר להמיר הון כלכלי בהון סימבולי היא באמצעות רכישת מוצרים יקרים והצגתם לראווה . " יין הפך להיות כמו מותגי היוקרה , שעוני ברייטלינג או מרצדס " , הסביר אייל גת , ולטענתו ישנם אנשים שכלל אינם יודעים להעריך את מה שהם שותים . רוב המרואיינים לספר זה באים מתוך עולם היין ומחשיבים עצמם כמבינים בתחום . לא קשה , לכן , לעמוד על הסיבות לביקורתיות המרומזת או המופגנת שהם מביעים כלפי " הלא מבינים " , המבקשים לרכוש את ההון התרבותי באמצעות כסף בלבד תוך הדגשת הסממנים החיצוניים של רפרטואר התרבות : הדור החדש שיושבים במסעדות - חשוב להם שיראו עם איזה מכונית הם מגיעים למסעדה , איזה בקבוק יין יש על השולחן שלהם , איזו עניבה יש להם , איזה שעון [ ... ] כמו לבקר במוזיאון - הם יודעים שזה נחשב מכובד . רוב האנשים שבאים למוזיאון באים בשביל לעשות " וי " [ ... ] זה עושה להם הרגשה שהם עשו משהו שנחשב למיוחד , או נחשב לטוב , לנכון . הם לא ממש מתעניינים ביצי...
אל הספר