התפתחות המשק הקיבוצי הייתה מאורגנת מתחילתה והתבססה על מוסדות משותפים ששימשו גורם מכוון , מדריך ותומך בתהליך זה . מוסדות אלו היו קרנות הקיבוצים , המחלקות הכלכליות בתנועות ומדורי התעשייה . התעשייה הקיבוצית התפתחה על בסיס מדיניות כלכלית מרחיבה המשולבת במדיניות הקצאת משאבים " רכה " , כחלק ממגמה רחבה שכללה את כל חברת העובדים , ושמה דגש חזק על השיקולים החברתיים . בשנות ה - , 60 החל המעבר בקיבוצים מהתבססות על משק חקלאי למשק המבוסס על תעשייה . מעבר זה הכתיב שינויים מבניים פנימיים עקב הצורך להתמודד עם תנאי השוק . השאלות החברתיות שעלו בראשית ההתמודדות עם התעשייה החריפו , והתנועה הגיבה בחיזוק מעורבותה בהכוונת הפיתוח התעשייתי . אותן שנים היו שנות פיתוח מואץ והשקעות גדולות בתעשייה . רבים המקורות המעידים על כך שהתפתחות זו לא הייתה בגדר " נס " , אלא פרי תכנון מוכוון של המדינה והתנועות . למרות ההצלחה בפיתוח התעשייה הקיבוצית , מגלה סקירת התפתחותה שורה של התרחשויות פרדוקסליות : מחד , יש התפתחות כלכלית נרחבת ושינוי מהיר של המשק הקיבוצי ומאידך , קיים ניסיון מתמיד לשמר את תבניתו החברתית של הקיבוץ ולהימנע כ...
אל הספר