מזה זמן רב , התעשייה הקיבוצית היא אחד מהיסודות הגורליים לקיומו ולעתידו של הקיבוץ . הצורך בפרספקטיבה לגבי פעילות כל כך גורלית מופרע לא פעם על ידי פעילי התעשייה עצמם , שמעדיפים לראות אותה כפעילות שאינה קשורה להיסטוריה אלא להווה ולעתיד בלבד . הם מעדיפים להתרכז בפעילות הטכנית , השיווקית , הפיננסית אולי דווקא משום שהיא משוחררת מ " עול " ההתבוננות ההיסטורית . ההיסטוריה של הקיבוץ , לפי גרסה זו , הציבה את הבעיה , והתעשייה העניקה את הפתרון . העיסוק הרפלקטיבי בעבר " תקע " את הקיבוץ בשאלות שלא רק הכבידו עליו אלא הן אינן ניתנות כלל לפתרון . התעשייה הייתה הפתרון דווקא משום שהיא מסרבת לטפל בשאלות המיותרות : היא אינה נוסטלגית ולא היסטורית . פרספקטיבה היסטורית משמעותה גם ביקורת , היא מציגה מגבלות . אם מבינים שהתעשייה מוכרת עצמה לעולם כולו ומדברת בעגה גלובלית , נדמה כי ההיסטוריה פרובינציאלית . אך כבר אמר מישהו : אין יותר פרובינציאלי , מהחשש מהפרובינציאלי . אנו יודעים כי בכל מפעל ומפעל ובכל קיבוץ וקיבוץ יש יותר חשיבה לעומק . פה ושם מצויה הנהגה המבקשת להבין את הזירה גם מבחינה סוציולוגית ופסיכולוגית , העו...
אל הספר