היצירה המילולית יוצרת תקשורת בין אנשים להסברת המציאות הקיומית , בדרך סיפורית - יצירתית . הבנתנו את העולם היא בעזרת היצירה , או הסיפור של אחד על האחר . בין אם אלה סיפורים מדעיים או בדיוניים , הם מסבירים את קיומנו בעולם הזה . לכן ניתן לומר שהסיפור הוא שורש היכולת שלנו לתקשר עם הזיכרון האישי בעזרת זיכרונו של האחר - היוצר . " חיי כל אדם הם סיפור . אנחנו סיפורים מהלכים המסופרים על ידי עצמנו במו חיינו , מתמודדים עם תסריטים שנכפו עלינו , חותרים להחזיר את סיפורנו לידנו [ . " [ ... מכאן שהאני הוא הבסיס ליצירה , העצמי הפנימי הצופה אל העבר ואל הזיכרונות . הרמב " ם מדבר על החלק " המדמה " , המכיל את הזיכרון ואת הדמיון : " הוא הכוח , אשר יזכור ר שּׁוּ מי המוחשים , אחר היעלמם מקרבת החושים אשר השיגום וירכיב קצתם אל קצתם , ויפריד קצתם מקצתם [ ... ] ירכיבם הכוח המדמה וימציאם הדמיון [ ... ] ולא ידעו שזה בכוח ירכיב עניינים שבמציאות ' נמנע ' , כמו שזכרנו " . הכוח המדמה קולט את רישומי החושים ( המוחשים ( " וזוהי פעולת הזיכרון ; ואת הרישומים הנקלטים האלה יכול ' המדמה ' ל ' הרכיב ' וגם ' להפריד ' . כאן אמר לנו...
אל הספר