ז. הנצחת הנופלים

בתקופה המודרנית נוהגות אומות לתגמל את חייליהן בתגמול כספי אך גם חברתי . חללי המלחמות מולאמים והופכים להיות ' בנינו הנופלים ' שנתנו נפשם למען השותפות הלאומית . את הנופלים מנציחה המדינה , הם ושאריהם זוכים לתהילה ולהוקרה ובתמורה השכול מופקע מרשות היחיד ועובר אל רשות הרבים . כבכל מלחמה , ובעיקר במלחמות המודרניות שבהן אין הבדל ברור בין עורף לחזית והתקשורת מעבירה מידע מהיר וישיר משדה הקרב , גם במלחמת העצמאות נולד פולחן הנופלים בקרב . למיתוס המתהווה היו מאפיינים קבועים ובהם האדרת הנעורים וראיית דור הלוחמים הייחודי . תפיסת המוות , כהמשכה של שרשרת שבה הלידה והקץ כרוכים בלי הבדל , הייתה גם היא חלק מהמיתוס והיא כוונה גם לבניית אומה חדשה לזכר או בשם דמם של הנופלים . אידאל הרעות , המנוגד לתחלואיה של החברה המודרנית המנוכרת , הועלה על נס ואליו חבר קידושו של החייל שנפל בהגנה על אדמת המולדת . מלחמת העצמאות יצרה דפוסי הנצחה שניזונו מתבניות שאפיינו את החברה היישובית , אולם גם מהיווצרות תפיסה ממלכתית הממסדת באחידות את פולחן הנופלים . מחקר זה מבקש לתור אחר דפוסי הנצחה מיקרו לאומיים בתוך קולקטיב המזהה את עצ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב