אלכסנדר אמנם מוותר על קריאת המלחמה שלו אבל מיד עושה שגיאה נוספת , ומקבל מהנשים שיעור חדש . הוא מבקש מהן לחם ומצפה שהנשים ישרתו אותו ויטפלו בו . יותר מאשר הפגנת אדנות וסמכות , נשמעת קריאתו ‘ הביאו לי לחם ' ! כתביעתו של ילד מפונק הדורש מאמו לטפל בו ולהאכילו . הנשים מסרבות להתמסר לתפקיד ונותנות לו לחם מזהב - לכאורה הרבה יותר ממבוקשו ; חזקה על כובש שירצה להניח ידו על אוצרות המקום . אבל אלכסנדר חושף את פגיעותו ותלותו בנשים כמעניקות טיפול , והן מצדן מלמדות אותו שיעור על גבולות העושר . לעתים העושר הוא קללה ואפילו כיכר שלמה לא תשביע אדם , אם היא עשויה זהב . הנשים מלמדות את אלכסנדר שיעור על היותו בן אנוש , בעל צרכים אנושיים בסיסיים כמו כל אדם , עשיר ורש . במעשיהן הן מבהירות לו שלא יאפשרו לו להגדירן , ‘ לכבוש' וללכוד אותן בסטריאוטיפ הנשי . ממש כשם שהן לא הסכימו לתפוס את תפקיד האויבות בנשק , כך אין בכוונתן להיכנע לפנטזיה הגברית של אלכסנדר על אם סועדת ומזינה . אדמיאל קוסמן , שניתח את מקבילתו של הסיפור בפסיקתא דרב כהנא , הראה כיצד אלכסנדר נמצא בתנועה מתמדת . הכיבוש שלו אינו לצורך כלשהו אלא נועד רק ...
אל הספר