פלשתינה א"י המנדטורית הייתה חברה דו לאומית ; במסגרת מדינית אחת חיו זו לצד זו חברה ערבית וחברה יהודית , וקשרי הגומלין ביניהן היו מצומצמים מאוד . החברות האלה נבדלו זו מזו מבחינה משפטית , גאוגדפית , דמוגרפית , תרבותית , חברתית , פוליטית , ערכית ואפילו כלכלית . מלחמת העצמאות יצרה רצף טריטוריאלי יהודי , והמיעוט הערבי שנשאר במדינת ישראל בתום המלחמה , בעיקר באזור הגליל , לא שינה את צביונה היהודי של החברה הישראלית המתגבשת . עם ייצוב הגבולות של המדינה ב , 1949 נותרו בתחומה כ 156 , 000 תושבים ערבים , לעומת כ 1 , 300 , 000 שחיו בפלשתינה המנדטורית לפני המלחמה , מתוכם כ 800 , 000 בתוך השטח שהיה לישראל . בעקבות המלחמה חרבו קהילות ופולגו משפחות , והכלכלה הערבית כמעט נהרסה כליל . ב 1956 חיו בישראל כ 211 , 000 בני מיעוטים שונים , רובם ערבים מוסלמים , חלקם בדואים ומקצתם ערבים נוצרים , דרוזים , צ'רקסים , בהאים , ארמנים , קראים ושומרונים . רשויות המדינה והרוב היהודי בה לא תבעו מן הערבים לקבל עליהם את אורח החיים היהודי או להשתלב בחברה הישראלית . בספטמבר 1948 הוקם הממשל הצבאי , וכעבור שנה הוא נעשה לגו...
אל הספר