במשך שש מארת שנה של אופנה מערבית השתנה הדימוי של המראה הנשי והגברי , אם כי לא בקצב כה מהיר בסגנונות האופנה עצמם . אף היחסים בין גבריות , נשיות ותהליך האופנה עצמו השתנו עד מאוד . אם סגנון אופנתי שריר , החולש על השוק במשך שנים אחדות בלבד , נראה לבני זמנו "טבעי" ו"יפה" באופן מוחלט , קל וחומר שדימויים מגדריים , הנטמעים בתפישתנו מילדות ומשתנים בקצב אטי יותר , מושרשים בנו מאוד . ההיסטוריה של האופנה מעידה שתפישת היופי של הגוף המלובש בכלל , ותפישת היופי הנשי והגברי בתוכה , יכולה להיות נסיבתית ובת חלוף " . בשנות השבעים הציע האנתרופולוג מרשל סהלינס חלוקה מבנית של מאפייני בגדים על פי מגדר : הקו של בגדי גברים הוא מחויט , ואילו הקו של בגדי נשים אינו מחויט ; בגדי גברים עשויים מבד גס , נוקשה וכבד , ואילו בגדי נשים עשויים מבד רך , דק וקל : גברים לובשים בגדים כהים בעלי צבע יחיד , ואילו נשים לובשות בגדים בהירים וצבעוניים ; צורת בגדי הגברים מרובעת וזוויתית , ולעומת זאת צורת בגדי הנשים מעוגלת , פרחונית ואוורירית ; סגנונם של בגדי גברים פשוט וסגנונם של בגדי נשים מורכב . הסיווג של סהלינס אכן מתאר במדויק את מ...
אל הספר