קיצוב מתמקד על פי רוב במצרך החיוני ביותר , במזון . גם בישראל נפתחה מדיניות הצנע באפריל 1949 בקיצוב מזונות וחומרי גלם . ואולם בעתות משבר או מלחמה במאה העשרים היו מדינות שהחילו קיצוב גם על מוצרי הלבשה והנעלה . כבר במלחמת העולם הראשונה הקציבו גרמניה ואוסטריה בגדים מוכנים מראש נוסף על מוצרי מזון בסיסיים . במהלך מלחמת העולם השנייה נקטו כמעט כל המדינות המעורבות קיצוב לאומי כלשהו , ורבות מהן כללו בגדים במשטר הקיצוב . בגרמניה הונהג קיצוב של הלבשה והנעלה מראשית המלחמה , אך מספר הנקודות הלך וצומצם והקופונים נעשו חסרי תועלת בפועל , ככל שמצב אספקת המוצרים הלך והורע . אפילו ממשלת ארצות הברית , שהטילה קיצוב חלקי רק מ 1943 ואילך , קבעה מחירים קבועים לבגדים ודרשה מהיצרנים לייצר כמות מסוימת של בגדים זולים , מוגבלים בסגנונם ובמידותיהם . בבריטניה , שבה הורגש במהרה מחסור בחומרי גלם למוצרי הלבשה והנעלה , הוטלו ב 1940 פקודות ראשונות שהגבילו וכיוונו את השימוש בחומרי הגלם . כדי להפחית את הביקוש ולהבטיח חלוקה צודקת של הטובין הנדירים , הוטלה ביוני 1194 פקודת הקיצוב , שהייתה תקפה בבריטניה שנים אחרי שהמלחמה הסת...
אל הספר